דבורי הדבש - קיבוץ יד מרדכי
תחת השמש היוקדת באחד המבנים של קיבוץ יד מרדכי פועלת בשנים האחרון חברה שמצאה פתרון חלקי לבעיית ההאבקה שנוצרה עם היעלמותן של דבורי הדבש — באמצעות גיוס של "דבורה מחליפה" למשימה. תחת השם "שירותי האבקה יד מרדכי" (שהי"מ) — חברת בת של מכוורת יד מרדכי — מתמקדת החברה בגידול המוני של מושבות דבורי בומבוס האדמה. דבורי הבומבוס נצפו לראשונה בישראל רק בשנות ה–50, וככל הנראה נדדו לכאן מסוריה ומלבנון בראשית המאה ה–20.
כמו דבורי הדבש, גם הן חברתיות ומקימות כוורות שנשלטות על ידי מלכה אחת. אלא שמבחינה פיזית, הן שמנמנות ושעירות יותר — ובכל כוורת חיות רק מאות בודדות של דבורים, בניגוד לדבורי הדבש, שכוורותיהן מאכלסות עשרות אלפי פרטים. אלא שהעובדים במקום מסבירים כי הבחירה בדבורי הבומבוס למשימת ההאבקה אינה מובנת מאליה. הבומבוס נחשבות פרימיטיביות ביחס לדבורי הדבש, גם אם המונח הזה עלול להעליב כמה מאוהדיהן. יש לכך לא מעט סיבות: הן לא מייצרות דבש, מחזור החיים שלהן קצר יותר והמלכה שלהן גדולה יותר אך עצלנית פחות. בהשוואה למלכת דבורי הדבש שלא עושה דבר פרט להטלת ביצים, מלכת הבומבוס "נותנת עבודה" היא מייסדת ומתפעלת את המושבה בעצמה (כולל חפירה באדמה) עד שהעמלות, בנותיה, מגיחות מהגולם ולוקחות את המושכות. מבחוץ נראה המקום כמו עוד מבנה קיבוץ אפרורי. רק זמזום טורדני מרמז על מה שמתחולל בתוך כל אחד מהחדרים הסגורים שבהם עומלות עובדות המפעל כדי לטפל, לברור, להפריד ולנקות את אלפי כוורות הקרטון המתוחכמות שבתוכן שוכנות דבורי הבומבוס. אחת העובדות במקום יושבת בחדר חשוך (האור מפריע לדבורים) ובוררת עם מכשיר דמוי פינצטה את המלכות, מתוך ארגז מלא דבורים...
מוזמנים לקרוא את הכתבה המלאה.
הפופולריות הגואה של הדבש בתקופת החג היא תזכורת כואבת לכך שדבורי הדבש — שנחשבות למאביקות החשובות בעולם — נעלמות בהיקפים פנטסטיים כבר שלושה עשורים. בקיבוץ יד מרדכי משוכנעים שיש להם פתרון.
בשנה החולפת בשעה שמרבית העולם היה טרוד במגפה, המשיכו דבורי הדבש למות בהיקפים פנטסטיים. בין אפריל 2020 לאפריל 2021 למשל, דיווחו הדבוראים בארה"ב על מוות מאסיבי של דבורים בכ–%45 מהכוורות. התופעה לא דילגה גם על הדבוראים הישראלים, שבימים אלה — עקב הזינוק הגובר בביקוש לדבש בשולחן החג — טרודים בתופעה עוד יותר. לפי מועצת הדבש, בישראל פזורות כ–120 אלף כוורות, שמטופלת בידי 529 דבוראים. כ–80 אלף מהכוורות הללו מוצבות סמוך לגידולים חקלאיים לצורך האבקה, ובסך הכל הדבורים הישראליות מייצרות כ–35 ק"ג דבש לכוורת בשנה.
אלא שהדבש, שנהפך בימי ראש השנה למוצר פופולרי ברשתות השיווק, מספר רק חלק קטן מהסיפור.
הדבורים מחזיקות בתפקיד חיוני בשמירה על בריאות האדם וכדור הארץ, ובעזרת תחכום לא מבוטל הצליחו לשרוד ולשגשג ב–50 מיליון השנים האחרונות. חריצותן ויכולות התקשורת הגבוהות שלהן הביאו אותן למעמדן כמאביקות החשובות בעולם — כשהן אחראיות לכשליש מהמזון שאנחנו צורכים. לפי הארגון למזון וחקלאות (FAO, organization agriculture and food של האו"ם), שלושה מתוך ארבעה יבולים בעולם (%75) תלויים כיום במאביקים, ובעיקר בדבורי דבש — שמצדן, מחזיקות על כתפיהן הצרות ענף שלם שמתפרנס הודות לדבש שהן מייצרות.
"לדבורים יש מזון טוב פחות מבעבר, והן מושפעות גם משינויי האקלים. חלקן מורעל בגלל חומרי הדברה, ובנוסף יש עליהן פרזיט גדול שמעביר להן נגיפים. יש פה קומפלקס שהוא קשה מנשוא, מעגל קסמים רע", מסבירה ד"ר ויקי סורוקר, חוקרת במעבדה לחקר הדבורים מהמחלקה לאנטומולוגיה במכון וולקני את שלל הנסיבות סביב מותן המאסיבי. סורוקר, שכבר שנים מעמיקה בתופעה ובהשלכותיה בישראל, מעריכה שבשנה הנוכחית לבדה סבלו מגדלי הדבורים הישראלים מאובדן של %25 מהכוורות.
כאשר הגולם נהפך דבורה בוגרת והיא יוצאת מהתא, הדיסטרקטור, שהשתכפלה בינתיים, יוצאת עמה ומדביקה דבורים נוספות. "כשהיא מתרבה ביחד עם הדבורים, נוצר מעגל אכזרי", אומרת סורוקר. "כשהכוורת מתחזקת וגדלה באביב — הוורואה מתרבה אתה. באמצע הקיץ, כשכבר אין לדבורים אוכל טוב בחוץ, יש כבר כמות עצומה של וורואות והדבורים קורסות. בשלב זה היא יוצאת מהכוורת ותוקפת כוורות אחרות". הדבוראים הישראלים הופתעו פחות מהנזק שלו גורמת האקרית, כי היא זרעה הרס במכוורות ישראליות כבר בשנות ה–80.
תחת השמש היוקדת באחד המבנים של קיבוץ יד מרדכי פועלת בשנים האחרון חברה שמצאה פתרון חלקי לבעיית ההאבקה שנוצרה עם היעלמותן של דבורי הדבש — באמצעות גיוס של "דבורה מחליפה" למשימה. תחת השם "שירותי האבקה יד מרדכי" (שהי"מ) — חברת בת של מכוורת יד מרדכי —
מתמקדת החברה בגידול המוני של מושבות דבורי בומבוס האדמה. דבורי הבומבוס נצפו לראשונה בישראל רק בשנות ה–50 ,וככל הנראה נדדו לכאן מסוריה ומלבנון בראשית המאה ה–20 .כמו דבורי הדבש, גם הן חברתיות ומקימות כוורות שנשלטות על ידי מלכה אחת. אלא שמבחינה פיזית, הן שמנמנות ושעירות יותר — ובכל כוורת חיות רק מאות בודדות של דבורים, בניגוד לדבורי הדבש, שכוורותיהן מאכלסות עשרות אלפי פרטים. אלא שהעובדים במקום מסבירים כי הבחירה בדבורי הבומבוס למשימת ההאבקה אינה מובנת מאליה. הבומבוס נחשבות פרימיטיביות ביחס לדבורי הדבש, גם אם המונח הזה עלול להעליב כמה מאוהדיהן. יש לכך לא מעט סיבות: הן לא מייצרות דבש, מחזור החיים שלהן קצר יותר והמלכה שלהן גדולה יותר אך עצלנית פחות. בהשוואה למלכת דבורי הדבש שלא עושה דבר פרט להטלת ביצים, מלכת הבומבוס "נותנת עבודה"; היא מייסדת ומתפעלת את המושבה בעצמה (כולל חפירה באדמה) עד שהעמלות, בנותיה, מגיחות מהגולם ולוקחות את המושכות. מבחוץ נראה המקום כמו עוד מבנה קיבוץ אפרורי. רק זמזום טורדני מרמז על מה שמתחולל בתוך כל אחד מהחדרים הסגורים — שבהם עומלות עובדות המפעל כדי לטפל, לברור, להפריד ולנקות את אלפי כוורות הקרטון המתוחכמות שבתוכן שוכנות דבורי הבומבוס. אחת העובדות במקום יושבת בחדר חשוך )האור מפריע לדבורים( ובוררת עם מכשיר דמוי פינצטה את המלכות, מתוך ארגז מלא דבורים. בחדר אחר, מסדרות העובדות את כוורות הקרטון בשורות, שעל כל אחת רשום באיזה שלב ממחזור החיים של הדבורה נמצאת הכוורת. בחדר הבא מסודרות הכוורות לפי היעד שאליו יישלחו — צפון, דרום ומרכז הארץ, הגדה המערבית וחו"ל.
דן "קוצי" וייל, שמשמש כמו"פ הבומבוסים בחברה עוד מיום הקמתה לפני כ–30 שנה, מפליג בסיפורים על יתרונות הבומבוס. "זהו בעל חיים מפורסם בהיסטוריה ובתרבות, שמוזכר במקומות רבים — החל במחזה 'חלום ליל קיץ' של שייקספיר וכלה בסרטי קולנוע פופולריים כמו 'הארי פוטר'", הוא אומר. עגבניות קשות להאבקה במיוחד בגלל המבנה שלהן, שדורש "הרעדה" כדי לבצע האבקה. בחממות, רק דבורי הבומבוס מסוגלות להאביק אותם, מכיוון שיש להן טכניקה ייחודית; הן מאחזות בלסתות במאביקי הפרח ומרעידות את שרירי התעופה, כך שנוצר מעין רטט שנשמע כמו זמזום — ומסייע להאבקה יעילה. טכניקה זו מכונה "האבקת זמזום". הזמזום הייחודי שמפיקה הבומבוס הודות ליכולתה לרטוט במיוחד זיכה אותה ביצירה קלאסית שהוקדשה - "מעוף הדבורה" של רימסקי קורסקוב. "כל מי ששמע בחממה או בטבע זמזום של דבורת בומבוס, לא יטעה בזיהוי המוזיקלי", מבטיח קוצי. מנכ"ל שהי"מ, אבי אלחייק, מספר במבוכה קלה כי עד לביות הבומבוס, חקלאים בכל העולם וגם בישראל ניסו שלל שיטות — כולל שימוש בדבורה "חשמלית", המכונה "ויברטור", שמרעידה את הצמחים בתהליך. ואולם בשהי"מ נשארים נאמנים לבומבוס. עשרות אלפי כוורות בומבוס בשנה נמכרות לחקלאים בישראל ומיוצאות לחו"ל. בכל כוורת ניידת יש מלכה אחת ועשרות פועלות. זכרים, אגב, אין שם. סוג של אידיליה פמיניסטית מטריארכלית. יוסי שריד, מנהל מערך הבומבוסים בחברה, מכנה זאת: "אידיליה אגוצנטרית". קוצי מצדו, מנצל את ההסבר כדי להתלונן על סרט האנימציה המפורסם "כוורת בסרט" )movie Bee )שכתב, הפיק ודיבב ג'רי סיינפלד — ובו כל הדבורים הפועלות בכוורת הם זכרים. "במציאות הזכרים הם 'יוסלס', כרגיל", הוא מבהיר. ואפשר אפילו לאמץ את דבורי הבומבוס כחיות מחמד. באוגוסט נהייה סיפורה של הנערה שאימצה דבורת בומבוס לוויראלי ברשתות החברתיות. לייסי בת ה-13 מצאה את הדבורה על הכביש בעת טיול עם כלביה, הצילה אותה והאכילה אותה בצוף. היא קראה לה בטי, והשתיים לא נפרדות מאז. האבוקדו הוא הזהב החדש חברת ביובסט, שהוקמה על ידי הווטרינר הבלגי ד"ר רולנד דה־ג'ונג, מחזיקה כיום ב–%51 ממניות שהי"מ. בעבר, כשבני האדם לא ידעו כיצד "לביית" את דבורי הבומבוס — כלומר, לגדל אותן בתנאי מעבדה — נהגו לחפור החוצה את כוורותיהם מהאדמה. השיטה לגידול תעשייתי־מסחרי של הבומבוס בתנאים מבוקרים פותחה בשלהי שנות ה–80 על ידי דה־ג'ונג, שעמיתיו הישראלים טוענים כי הישגו הגדול הוא ביותן ופיתוח הייצור התעשייתי של כוורותיהן. יש חששות בקהילה המדעית בנוגע לסחר הבינלאומי בכוורות דבורי הבומבוס. במקומות מסוימים, כמו יפן ודרום אמריקה, הדבורים יכולות לשרוד בטבע ועלולות להפוך למעין פולש שמסכן את המאביקים הטבעיים. לדברי קוצי, בישראל אין חשש כזה ולא ידוע לו שמלכה מכוורת מסחרית הצליחה לשרוד ולהקים מושבות בטבע. גם ד"ר סורוקר מאשרת שלא ידוע לה על חסרונות אקולוגיים כלשהם בהאבקה בדבורי הבומבוס. כי ממילא בתום כמה חודשים כל כוורת מסיימת את מחזור החיים הטבעי שלה. במקור הובאו דבורי הבומבוס לחקלאות כדי לפתור את בעיית ההאבקה בחממות ובתי גידול, שכן דבורי הדבש לא הסתדרו בחממות. אז התברר כי שבירת קרני השמש באמצעות יריעות פלסטיק או לוחות זכוכית בחממה גורמת להן לחוסר התמצאות, תעייה בניווט — והיחלשות הכוורת. "לפני שהתחילו להקים את החממות באירופה ולגדל עגבניות וירקות אחרים גם בחורף, בילדותי עוד אכלנו בחורף עגבניות מקופסאות שימורים", מספר קוצי. וכך, כל עוד הגידולים היו בשטחים פתוחים, לא היו חסרים מאביקים שיעבירו את אבקת הפרחים לאיברים הנקביים של פרחים כדי ליצור פירות — החל בדבורי דבש, דרך מאביקים אחרים וכלה ברוח. אך כאמור, מרגע שהאדם הקים "חומות" סביב גידולים מסוימים נחסמה גם כניסת חרקים מאביקים, והגידולים נותרו ללא כוח עבודה בחזית ההאבקה. כך, דבורת הבומבוס נהפכה מאביק מסחרי — החרק היחידי שבוית על ידי האדם. "אנחנו שולטים בכל מחזור החיים שלהן, כולו מתבצע בתנאי מעבדה )חדרי בידוד מבוקרי אקלים(", מסביר קוצי. לדבריו, הדבורים הראשונות שהובאו מבחוץ, בעת ייסוד המפעל ב–1992 ,הובאו מאוכלוסייה מקומית של דבורי הבומבוס בצפון הארץ. "אפשר להגיד שהדבורים שלנו הן לא שחור־צהוב, אלא כחול־לבן", הוא אומר בגאווה. "אחרי שאנחנו מוציאים אותן להאבקה במטעים פתוחים, אין לנו שום שליטה אם הן נדבקות בטפילים למיניהם. לכן מטעמי סניטציה, הכוורות לא חוזרות אף פעם למפעל, כי אנחנו עוסקים ביצוא וצריך לעמוד בסטנדרטים וטרינריים". לדברי אלחייק, הפרקטיקות שפיתחה החברה הישראלית — שימוש בבומבוס להאבקה בשטחים פתוחים ושיטות לעבודה בחממות בחום קיצוני — מועברות לחקלאים במדינות רבות, כולל סעודיה ומרוקו. "אנחנו לומדים מהם, והם לומדים מאתנו", אומר שריד. אחד הענפים שהכי מרוויחים כיום מעבודת הבומבוס בשטח הוא האבוקדו — אחד המזונות הפופולריים והפוטוגניים, שאף מותג בשנים האחרונות כמזון־על )"סופר פוד"(. "עד לפני כמה שנים היו בארץ קצת פחות מ–80 אלף דונם של גידולי אבוקדו, ואילו כיום מדברים על 140 אלף דונם", אומר אלחייק. "וזה לא רק קיבוצים, גם מושבים מתחילים לגדל אבוקדו. זה כנראה הזהב החדש". ואכן, לפי מחקר בן ארבע שנים של פרופ' רפי שטרן ממו"פ צפון בנושא עולה בצורה מובהקת כי שימוש בבומבוס בגידולי האבוקדו מגדיל את היבול. שהי"מ מספקת שירותי בומבוסים להאבקה גם לרוב מגדלי העגבניות והפלפלים בישראל. במקרה של הפלפלים, מדובר בשיתוף פעולה עם דבורי הדבש — בתחילת העונה מאביקה אותם דבורת הדבש, ובהמשך היא מוחלפת בדבורת הבומבוס. ומה יהא על הדבש? "עתיד הדבש לא צריך לעניין אותנו בכלל", אומרת סורוקר. "נכון שאני מודאגת מעתיד הענף, כי כשמייבאים דבש מחו"ל, מורידים את מחירו ופוגעים במגדלים המקומיים — אבל דבש זה לא מזון צריכה בסיסי. אם אנחנו, בתור מדינה קטנה מוקפת אויבים, רוצים עצמאות חקלאית וביטחון תזונתי — חייבים לשמור על מגדלי הדבורים. אי־אפשר להחזיק כיום דבורים ללא מגדלי דבורים, כי הן לא חיות בטבע בארץ כמעט בכלל. אז אנחנו חייבים שיהיה מישהו שיטפל בהן. המדינה צריכה לחשוב איך ניתן להבטיח שמגדלי הדבורים יישארו רווחיים. מעבר לדבש, צריך להבין שאין חקלאות בלי דבורי דבש". ניצן למדני, דבוראי ממכוורת למדני, מדגיש אף הוא את העיקרון המרכזי מנקודת מבטו: "דבורי הדבש הן המרכיב שבלעדיו לא תהיה חקלאות בישראל. לכן, צריך לשמור על הדבוראים. מה גם שזו ההשקעה הכי זולה מצד המדינה, כי דבורים אי־אפשר לייבא. יש לנו מזל שאבוקדו הוא ענף בעלייה והמחירים בו גבוהים ויש דרישה כל הזמן, כי רק לענף הזה יצטרכו אלפי כוורות, שעוד לא יודעים מאיפה להביא". נראה שיש עוד יתרון בהכנסת דבורי הבומבוס להאבקת גידולים חקלאיים: לפי גורמים בענף, השימוש בדבורים אלה מעודד את החקלאים להפחית את השימוש בחומרי הדברה, מחשש לפגיעה בבריאות הדבורים. לפי קוצי, "הכנסת דבורי הבומבוס גרמה להורדה של כ–%30 בשימוש בחומרי הדברה בחממות". זאת, לאחר שעד סוף שנות ה–90 נהגו החקלאים לרסס את יבוליהם עם זרחנים אורגניים שהיו משמידים כוורות שלמות. החומרים שבהם נעשה שימוש כיום אמנם ידידותיים יותר, אך מחקרים רבים מראים שהדבורים עדיין נפגעות. סוג אחד של חומר הדברה למשל, גורם לדבורים לאבד את חוש הניווט המדהים שלהן. סוג אחר מפריע להן להתרבות, וסוג שלישי — פוגע ביכולות התקשורת שלהן זו עם זו. "גם החומרים הללו גורמים לנזק נורא", אומר למדני. "זה עלול לחסל כוורות". גם דבורי הבומבוס ברחבי העולם נמצאות בסכנה ומתמודדות עם בעיות דומות לאלה של דבורת הדבש, במיוחד צמצום שטחי המחיה שלהן. בטבע, כמה מינים של הבומבוס כבר נכחדו ואחרים נמצאים בסכנה חמורה. הזבוב של האדם הלבן ההבנה כי הדבורים חיוניות למערכת האקולוגית אינה חדשה. אם בוחנים את ההיסטוריה מגלים כי האדם תמיד ידע להעריך את תרומתן וההיסטוריה מלאה באזכורים שלהן. בעת העתיקה למשל, נהגו ציידים־מלקטים לאכול חלות דבש שנלקחו מנחילי בר. ציורי קיר מלפני 450,3 שנה, שנמצאו במצרים, מתארים רדיית דבש מכוורות בר. ב–2007 התגלתה מכוורת מתקופת המקרא בחפירות ארכיאולוגיות בעמק בית שאן. כשהאירופאים הביאו עמם לראשונה את הדבורה לאמריקה, הילידים — שמעולם לא ראו יצור כזה — כינו אותה "הזבוב של האדם הלבן". בעידן הנוכחי, כשמשבר האקלים מצמצם את אספקת המזון העולמית, ובמקביל האוכלוסייה העולמית ממשיכה לצמוח )ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מעריך שיהיה צורך בעלייה של %70 בייצור המזון העולמי עד 2050 — )תפקיד הדבורה כמאביקה מרכזית של גידולים חקלאיים נהפך פיקוח נפש ממש. ואולם היצורים המופלאים הללו, שגורלנו שלוב בגורלם, נמצאים בסכנת חיים — ואנחנו אשמים. פרט לטפיל ולפגיעה במקורות המזון שלהן, מתמודדות הדבורים עם השלכות משבר האקלים. כך, שינויי הטמפרטורה משפיעים על מחזור החיים שלהן. דבורים אמנם מסתדרות לא רע בטמפרטורה גבוהה, אך מכיוון שחם יותר, הן מתרבות ויוצאות החוצה מוקדם יותר כדי להביא אבקה וצוף. "כשהן יוצאות לטבע ואין עדיין פרחים, אבל יש את הפרזיט שמוצץ את לשדן, האנרגיה שלהן מתכלה", מסבירה סורוקר. גם אירועי מזג האוויר הקיצוני שמביא אתו משבר האקלים פוגעים בדבורים. למדני מספר שבשיטפון בנחל דליה בחורף שעבר הוא איבד 120 כוורות. ד"ר סורוקר מצדה, מספרת שאחרי השריפות השנה באיטליה, בספרד, בטורקיה וביוון, התקשרו אליה קולגות עם דמעות בעיניים. "הכוורות נשרפות!" הם קראו. "הדבורים אינן עוזבות כוורת כשהיא עולה באש. הן נשארות כי המלכה שמטילה ביצים והזחלים לא יכולים לעזוב, אז הן מצטופפות בניסיון להציל אותם", היא מסבירה. לאור הסכנה שמאיימת על הדבורים — מפתחים ברחבי העולם אינספור פתרונות לבעיות שעמן הן מתמודדות; מפיתוח שיטות חקלאות חדשניות, דרך טרנד הדבוראות האורבנית ועד "אימוני ריח" שמשפרים את יכולות ההאבקה שלה.